כשאתם כותבים, אתם מעוררים בגולשים רגשות שונים. יש כתיבה שיכולה לעורר אמפתיה, יש כתיבה שיכולה לעורר אנטגוניזם ויש גם וגם.
רגשות ה"גם וגם" התעוררו אצלי כשקראתי לאחרונה הפוסט שאמילי עמרוסי פרסמה: לחצו כאן
למה גם וגם? אסביר דבריי: מצד אחד היא פוטרה. היא נמצאת במצוקה. עבדה שנים רבות בעיתון שראתה בו 'בית' וביום אחד מצאה את עצמה בחוץ. ובאיזה יום? ביום קר וסגרירי בתקופת הקורונה.
בוודאי שסיפור כזה מעורר חמלה והזדהות.
מצד שני, מדובר בעיתונאית שלא הססה לפרוס בטוריה את משנתה הסדורה בכל מיני נושאים, והשתלחה בסקטורים שונים, כמו במורים בנוגע לעבודתם ושכרם. מעבר לכך, היא מדגישה לאורך כל הטור שהיא גרושה, חד-הורית, יש לה 4 ילדים ושהיא לקחה על עצמה התחייבויות משמעותיות לצורך קניית בית. ואני שואלת, במה היא שונה מכל ישראלי אחר שנקלע בקורונה למשבר, שלא בטובתו? ולשם מה לקחת התחייבויות שהן מעל ומעבר ליכולת הכלכלית?
הפוסט שאמילי כתבה גרר תגובות רבות. חלקן מאוד תומכות ואמפתיות וחלקן כועסות ונרגנות. היו גולשים שכתבו דברים הרבה יותר חריפים ממה שכתבתי כאן.
⬅️ ומה אני רוצה לומר בכל זה? השורה התחתונה שלי היא, שכשאתם כותבים, אתם צריכים לחשוב מה המסר וה'טון' שאתם רוצים להעביר. קחו בחשבון שלא כל אחד יאהב את מה שאתם כותבים ולא כל אחד יראה את הדברים כמוכם.
נקח לדוגמה עורך דין שמתמחה בדיני משפחה. אם הוא יכתוב מאמר על גירושין בבית הדין הרבני ויתייחס לדברים בעיקר מנקודת מבטו של הגבר, הוא עלול לייצר אנטגוניזם מצד נשים שקוראות את המאמר ואף לעורר בהן תהיות – האם עורך הדין הזה טוב רק בייצוג גברים? האם הוא מייצג נשים באותה רמת עניין ומוטיבציה שבה הוא מייצג גברים?
הדבר נכון לגבי כל תחום עיסוק והקהל שאליו מעוניינים לפנות.
אז קחו לכם רגע ולפני כתיבת מאמר, פוסט או טור דעה, בדקו כיצד אתם מציגים את הדברים, וחשבו כיצד דעותיכם עשויות להתקבל ע"י הגולשים.
